לפני שש שנים, תחת עץ פורח, בילתה סרה לילה אחד עם גבר שמעולם לא ראתה את פניו—והרתה תאומות. עשרה חודשים לאחר מכן, אחותה שלה בעצמה בקעה את רחמה, לקחה אחת מתינוקותיה, דחפה אותה מצוק, ואמרה לה שתינוקה מת ושהאיש ההוא לעולם לא יבוא. סרה שרדה את הצוק, העירה בתוכה את שושלת עוף החול הזהוב, וילדה וגידלה לבדה את בתה השנייה, לונה. את האיש ההוא, על כל רכותו, קברה עמוק בליבה. מה שמעולם לא ידעה: הבת שנגזלה ממנה, נובה, עודנה בחיים—מגודלת כילדתו שלו בידי האיש מאותו לילה, קאל, אדון הדרקונים של דרקנפול. גם קאל רומה, ונאמר לו שאם ילדו מתה בלידה. במשך שש שנים חיפש את סרה, ומעולם לא נגע באישה אחרת. שש שנים לאחר מכן, סרה שבה עם בתה לנקום במשפחה שהרסה את חייה. קאל מסתיר את זהותו כאדון הדרקונים ועומד לצדה כמדליק פנסים פשוט—שומר עליה בדממה, מעולם לא מעז לומר מילה. שתי בנותיהם, עם אותו פנים מאחורי מסכה, מזהות זו את זו—וגם את הוריהן—ומאחות אט אט בחזרה את הזוג הנפרד. כשחרב הנקמה סוף סוף מופנית אל דרקנפול, הילדה הגנובה מופיעה לפני כולם, ועיניה הזהובות חושפות את כל השקרים: האיש שסרה שנאה במשך שש שנים, שהאמינה שמת, היה למעשה תמיד לידה כל הזמן הזה. אהבה ושנאה מתפוצצות יחד בתוך דם ואש—עד שהמשפחה הזו סוף סוף עומדת כתף אל כתף, כדי להשיב לעצמה את שש השנים שנגזלו ממנה.