הוא לא בן הזוג האמיתי שלי

כשהלכתי לחדש את תעודת הזוגיות שלי, אמרו לי במחלקת ענייני אנשי הזאב: "תעודת הזוגיות שלך היא זיוף. אין לנו שום רישום שלך." בהיתי בפקידה, לא מאמינה למה שאני שומעת. "אבל סם ואני נרשמנו לפני חמש שנים. זה בלתי אפשרי. אפשר בבקשה שתבדקי שוב?" הפקידה נתנה בי מבט ואז בדקה את התיקים שוב. "מצאנו את הרישום של אלפא סם. אבל בת הזוג הרשומה… זו לא את." קולי רעד. "אז מי בת הזוג החוקית של סם?" הפקידה לא היססה. "לילי." אחזתי בגב הכיסא, אצבעותיי מלבינות, רק כדי להישאר על הרגליים. עד שהפקידה אמרה את השם הזה, עדיין החזקתי בתקווה. אולי זו טעות משרדית. בלבול. אבל מכל האנשים, דווקא לילי, חברת הילדות של סם. ופתאום הכול התחיל להסתדר. בחמש שנים שבהן הייתי בת הזוג של סם, הוא מעולם לא סימן אותי. עשינו רק טקס זוגיות — בלי תעודה, בלי קשר חוקי. ויתרתי על הכול בשביל הטקס ההוא, שפכתי לתוכו את כל התקווה והאהבה שלי, האמנתי שאני שלו, רק כדי לגלות שהתעודה הייתה מזויפת. חמש השנים שחשבתי שהן שלי — האושר שלנו — היו כולן שקר, שנרקם ונשמר בזכות מראית עין. אם שום דבר מזה לא באמת היה שלי, אז נשאר לי רק דבר אחד לעשות. לעזוב.