לאהוב לשווא כבר לא

בעלי — ראש המאפיה — מאבד את אהבתו הראשונה להתאבדות. סלסט רייס לא יכלה להשלים עם העובדה שהוא מתחתן איתי. מאז, דריוס סטרלינג מתאבל עליה בפומבי מדי יום, ואנחנו הופכים לזוג שמתעב אחד את השני יותר מכל אחד אחר. אולם כאשר משפחת מורטי מאיסטבורן שולחת מתנקשים אחריי, דריוס סופג את הכדור שנועד לי. הכדור מורעל. כשהוא שוכב חלש בזרועותיי, הוא לוחש, "הצלתי את חייך. החוב שלי לאמך נפרע. בחיים הבאים, בואי לא ניפגש שוב. אני לא רוצה לשנוא אותך יותר. אני רק מקווה שתמיד תהיי הבחורה השכנה ממול. עכשיו, הגיע הזמן שלי להיות עם סלסט." וכך, הוא מת בזרועותיי. אני בוכה בכל ליבי, אבל דריוס כבר לא מסתכל עליי שוב. רק אז אני מבינה כמה טיפשית וילדותית הייתה השנאה שלנו כל השנים האלה. מאוחר יותר, אחרי שאני מחסלת את משפחת מורטי, אני נוטלת את חיי למענו. אך כשאני פוקחת שוב את עיניי, אני חוזרת לגיל 20 — השנה של האירוסין שלנו. אני דוחה את תוכניתו של אבי לנישואין מסודרים ובוחרת לנסוע לניו ורדן כדי לנהל את העסק המשפחתי. הפעם, אני אתרחק מדריוס ואעניק לו ולסלסט את ברכתי.