היא אהבה אותו עד לאובדן כל כבוד עצמי. שלוש שנים, מאה פעמים חתמה על הסכם גירושין, ומאה פעמים זחלה חזרה להתחנן בפניו. היא הניחה לו להכריח אותה, האלרגית, לשתות לשוכרה, להפקיר את אחותה החורגת לנפץ את חפצי הזיכרון של אמה, ולסטור לה עד שהשבית את מכשיר השמיעה שענדה מאז גיל תשע־עשרה. ובפעם המאה ואחת, היא לבשה שמלה בצבע דם, חתמה — והלכה. מחוץ לדלת חיכה לה זה מכבר התנין מסיליקון ואלי, שמימן בשקט ובצנעה את מאבקה של אמה בסרטן במשך שנים. רק כשהתרחקה הבין מה איבד במו ידיו — לא אישה כורעת ברך, אלא כוכב שלעולם לא יוכל להשיג שוב.