כלתו הסודית של האלפא

הלילה שבו נצבע הירח המלא בארגמן מדם נותר סיוט נצחי הרודף את אלארה. היא הייתה המלכה העתיקה והחזקה ביותר של שבט הזאבים זה עשרת אלפים שנה, מבורכת בשושלת דם שאין לה שנייה, שהטילה אימה על כל החיות ומשלה בכל ממלכת הלילה. אך היא נפלה קורבן למי שבטחה בו מכל. קיין, הלוחם המובחר שהיא עצמה העלתה לגדולה, איש הסוד שאליו הפנתה את גבה ושאותו טיפחה בכל משאבי השבט, דקר את חרבו ישר בלבה בשיא שגשוג השבט, כשכל היצורים כרעו ביראת כבוד. כאב החדירה העמוק היה כאין וכאפס לעומת קריסת ליבה. היא צפתה בנער שפעם כרע לפניה במסירות מוחלטת, שעיניו כעת קרות ואכזריות. היא חזתה בו מוביל את צבא המורדים לטבח במקדש הזאבים הקדוש, וראתה את שבט הזאבים המפואר קורס בין לילה, אדמותיו טובעות בנהרות דם. בנשימתה האחרונה שמעה את קולו הנמוך והאדיש, נטול כל שמץ של חיבה, נושא רק פקודה קפואה: "הרגו את המלכה, הבטיחו את הממלכה." שנאה אין-קץ בלעה את נשמתה, שרפה אותה עד היסוד, אך נחישות נקמתה לא נמוגה מעולם. הגורל העניק לה הזדמנות שנייה, להיוולד מחדש מדם ומגחלים. כשפקחה שוב את עיניה, השילה אלארה מעליה את שושלת הדם המלכותית והשתלטנית של זאבי הקדם, דיכאה את כל חדותה והדרה העליון. היא הפכה לנערה אנושית שברירית ושפלה. מחביאה את סכסוך הדמים הרותח בעיניה, מוחקת כל זכר לזהותה המלכותית לשעבר ומאלפת את גאוותה הבלתי נכנעת, היא התחפשה לבת תמותה רגילה ופחדנית, נשארת בשולי טריטוריית הזאבים שנשלטת כעת כולה בידי קיין. קיין של היום אינו עוד הלוחם התלוי שנשען עליה בעבר. הוא תפס את כסאה ועלה כאלוף האלפא הבלתי מעורער של כל שבט הזאבים, מושל בטריטוריות עצומות בסמכות מוחלטת של חיים ומוות על כל בני מינו