החרטה של ארבעת האבות שלי אחרי שמתתי

הייתי הנסיכה הקטנה והמפונקת ביותר בעולם המשתנים, כי היו לי ארבעה אבות חזקים. דריוס הוא ראש שבט הדרקונים, והמלך ששולט בכל עולם המשתנים. שלושת האחרים הם ראשי שבט האריות, שבט הנחשים ושבט הנשרים. כולם פוחדים מכוחם. אמי הייתה אהבתם מילדות. כשזאבים פורעים הרגו אותה, הם מצאו אותי בתוכה בקושי נושמת, והצילו את חיי. ארבעתם פינקו אותי עד בלי די. כל דבר שהבטתי בו פעמיים כבר היה מונח לפניי למחרת בבוקר. כל נערה בעולם המשתנים קינאה בי. עד השנה שבה מלאו לי שש עשרה, כשהבריאה ויויאן. היא הייתה הבת של אהבתם הראשונה. מאותו יום, ארבעת האבות שלי היו שונים לגמרי. ויויאן בכתה לאבא דריוס ואמרה שדחפתי אותה במורד המדרגות. בלי לשאול שאלה אחת, הוא השליך אותי לתא, קשר את ידיי בשרשראות כסף, והכריח אותי לכרוע על רסיסי כסף שבורים שבעה ימים רצופים. אחר כך היא הלכה לאבא אוריון ואמרה שגנבתי את השרשרת שאמה השאירה לה. אז אבא אוריון התיך את הטבעת היחידה שאמי אי פעם השאירה לי, ועשה ממנה שרשרת בשבילה. בפעם האחרונה, ויויאן דקרה את עצמה ובכתה שאני ניסיתי להרוג אותה. אבא רקס אפילו לא שאל. הוא פשוט גזר עליי ארבע שנים בכלא הכסף. כלא הכסף מחזיק את הפושעים הגרועים ביותר בעולם המשתנים. השומרים הצליפו בי בכסף כל יום, הכריחו אותי לכבס את הבגדים של כולם, ובשבועות מסוימים עברו ימים בלי ביס אוכל. היום, כשהדלת שלי נבעטה שוב, הייתי מכורבלת בפינה ורועדת. לא אכלתי יומיים. ואז שמעתי את קולה העדין של אלת הירח. "ילדה, את רוצה לעזוב מכאן ולחזור לאמא שלך?"