מאה שנים מהיום, קירה לין, מאסטרית הרוחות החזקה ביותר שקיימת, נבגדת ומופלת על ידי ארבעת השותפים הכרותים איתה בחוזה שבטחה בהם ביותר, האנשים שחשבה שיעמדו לצידה עד הסוף. היא פוקחת שוב את עיניה בגיל חמש עשרה, שלוש מאות שנים בעבר, ליבת הרוח שלה עדיין רדומה וכיסיה ריקים, כשלנגד עיניה רק הזיכרון המדויק כיצד ומתי כל אחד מהם יפנה נגדה. הפעם היא מתכוונת להכות ראשונה, לצוד את אויביה העתידיים לפני שיתחזקו די הצורך כדי לבגוד בה. אך הנקמה אינה נשארת פשוטה לאורך זמן. האביר שהיא זוכרת כקר ונוקשה הוא בגיל הזה פזיז, חם מזג וכנה עד כאב, כמעט קרן שמש מהלכת. דקלן קול שהיא זוכרת כאכזרי הוא נער מורעב וחבול שמשליך עצמו בין הסכנה לגור שהוא נואש להגן עליו. הנביאה שהיא זוכרת כחדת לשון ובלתי ניתנת לנגיעה נמצאת במקום זאת כבולה ומורעבת למחצה בראש מגדל, נשכחת מכולם. ובנו הצעיר של שבט וולפסביין, שנראה על פני השטח בהיר ונינוח, נושא בשקט חוב דמים שאיש מעולם לא נקם, כשדווקא האנשים שאמורים להגן עליו מציקים לו. אחד לאחד, האויבים שקירה חזרה כדי להרוג מתגלים כשונים לחלוטין מהמפלצות שהיא זוכרת, ונתיב הנקמה שתוכנן בקפידה מתחיל למשוך אותה למקום שמעולם לא ציפתה להגיע אליו.