קדושה קורבנית

מאורסת שלוש שנים, האמנתי שלורנצו — האיש שספג כדור בשבילי — הוא הישועה שלי. עד אותו לילה, אחרי ששיחק בי במכונית, הוא השליך אותי כמו אשפה לשטח של כנופיה יריבה. שלוש שנות המסירות היו כולן הצגה. כדי להגן על מה שהוא כינה "גיסתו" סופיה, הוא גנב את תרופת ההיריון שלי, וגרם לי לפגוע בשולחן ולאבד את התינוק. כדי לתת פורקן לסופיה, הוא כלא אותי במיכל מים במועדון מחתרתי ונתן לכולם להציע מחיר: "הקדושה של בית ולנטי, החל מדולר אחד." הלב שלי מת. ניפצתי את הזכוכית, אחזתי בידו של אנטוניו, יריבו המושבע, ספוגה בדם: "קח אותי מכאן. אני אעזור לך להרוג אותו." כשחזרתי, דטורה שחורה הייתה מקועקעת על גבי התחתון שלי. לורנצו כרע ברך והתחנן שאחזור הביתה. שלפתי את הלהב שלי וחתכתי את בשרו: "החתך הזה הוא בשביל הילד שהרגת."