כשהאש לכדה את בתי ואת כלב הילדות שלו, בעלי הכבאי בחר להציל קודם את הכלב. הוא הקשיב לדמעות של קלואי, ולא לזעקות של בתנו בת השלוש שקראה לאבא. ראיתי את היד הקטנה של לילי נעלמת לתוך הלהבות. מאוחר יותר קלואי לחשה: "תפסיקי להיאבק — הוא לעולם לא יאמין לך." היא צדקה. עד שהמשטרה התקשרה בנוגע לתעודת הפטירה של לילי. עד שהוא שמע אותה צוחקת: "אני הצתתי את השריפה ההיא. נעלתי את הדלת של הילדה. עכשיו איתן שלי." האמת הגיעה מאוחר מדי. יש בחירות ששורפות הכול.