הרים מכוסים בשלג כבד, ונחש לבן בהיריון נותר ללא הגנה כדי להגן על גוריה שבבטנו, בעוד להקת נשרים מנקרת בו בפראות והוא אינו משיב מלחמה. קשקשיו נשברים, וחייו תלויים על בלימה. הזקן צ'ן, שעובר במקום, רואה את המחזה, וללא חשש מסוכן את חייו, מניף סכין עצים חלודה ומפזר את הנשרים בכל כוחו. לאחר שנמלט בקושי ממוות, עובר הזקן מפחד ראשוני לתדהמה — הוא מגלה שהנחש הענק, שלא נכנע אף בפני מוות, עשה זאת כדי להגן על ילדיו. אהבת אם זו, החוצה מינים, נוגעת ללבו של הזקן הבודד, והוא מניח את חששותיו ואת נשקו. בתוך השלג והרוח, אדם ונחש כורתים ברית שקטה, וכך נפתח הפתח לגאולה ולהוקרת תודה.