קונמינג, 1990. צ'ן חושֶנג, מקבץ אשפה, מוצא תינוקת נטושה ליד אגם צוויו. הוא מגדל אותה בקערת מרק אורז, בתלת־אופן חלוד ובקריאה "ברזל ישן, ספרים וקרטונים למכירה". הילדה, שיאומאן, גדלה להיות הזמרת "מַנשינג". היא שינתה את שמה, החליפה זהות, והשאירה את אביה המאמץ בבית הישן בשכונה העתיקה. הוא אסף קופסת עוגיות מלאה בפתקים שעליהם כתוב "מַן", וחיכה לשובה. ביום שבו מיהרה לחזור, עם עלות השחר, הדלת הייתה פתוחה לרווחה — והוא כבר לא היה שם. יש אהבות שמגיעות אליך מאוחר מדי, ברגע שאתה סוף סוף שומע אותן.