השקר הירוק והאמת האדומה

לילי, ילדה בת עשר, סומנה כשקרנית מאז לידתה על ידי אמה, הנשענת על צמיד כביכול לאיתור שקרים. בכל פעם שלילי אומרת את האמת — בין אם היא רעבה, פצועה או חפה מפשע — הצמיד מהבהב באדום ומחשמל אותה באכזריות. בינתיים, אחותה התאומה רובי עונדת צמיד מזויף שזוהר בירוק ללא הפסקה, אפילו כשהיא מפלילה את לילי בגניבה ובהרס. אמה, עיוורת לפסאודו-מדע ולהעדפה ברורה, נועלת את לילי הרחק, מתעלמת מייסוריה ומעניקה אהבה לרובי. בערב ראש השנה לילי סובלת מקרע בתוספתן ומתחננת לעזרה כשהצמיד צורח באדום; אמה מכנה זאת התקף זעם, נועלת אותה לבדה ויוצאת לצפות בזיקוקים. לילי מתה בייסורים, כותבת את אמתה האחרונה ביומן לפני שגופה מתקרר. שלושה ימים לאחר מכן אמה מגלה את הגופה, את היומן ואת סודו האכזרי של הצמיד: הוא מזהה רק פחד וכאב, לא שקרים. הצמיד ה"ישר" הירוק של רובי הוא רק צעצוע חסר ערך. אמה, העונדת בעצמה את הצמיד המוכתם בדם, מחושמלת שוב ושוב כשהאורות האדומים חושפים את שקרייה שלה. אכולת אשמה, היא מאבדת את דעתה, מענה את עצמה ובהמשך תוקפת את רובי התככנית, שנפגעת ממשאית ונשארת נכה. אבא מאבד הכול ומת בייאוש. בסופו של דבר אמה נפטרת כשהיא אוחזת ביומנה של לילי, בעוד רוחה של לילי משתחררת מסיוט הצמיד ומרחפת אל שלווה נצחית — בלי עוד כאב, בלי עוד שקרים, רק חופש.