בתו של הדוכס מכה שנית

אני הבת הבכורה של דוכס אנז'ו. לפני שש שנים ברחתי עם ג'וליאן, אביר חסר פרוטה, לחווה קטנה. חתכתי את חבל הטבור במו ידיי וילדתי את בתנו, והחלפתי הכול בנדר שהוא חתם בטבעת נחושת. כשנפגשנו שוב, הוא כבר הוענק לו תואר רוזן. כשהוא מחבק את מותניה של גיסתו האלמנה, ססיליה, הוא בעט בידי שהושטתי והתחננתי שיציל את בתנו. "גררו את המשוגעת הזאת ואת הממזרה הקטנה החוצה. הכו אותם למוות." דם מורעל נשפך על השטיח בעוד אדל ואני עצמנו עיניים, מתות עם שנאה בליבנו. כשפקחתי אותן שוב, חזרתי ליום שבו קיבל את תוארו. מכרתי את החווה וחזרתי לאבי, וכרעתי ברך לפניו להודות בטעותי. שמועות התפשטו בכל רחוב בבירה. באותו לילה הצית מפקד המשמר שלו את החווה הריקה. מה שהוא לא ידע היה זה: ברגע ששלח אנשים להשתיק אותי, פשעי הנישואים הכפולים ורצח אשתו כבר היו חתומים ברישומי הכנסייה.