הסוּאוֹנָה של כפר חֶה-וָאן

לְיֵה, אומן הסוּאוֹנָה הוותיק של כפר חֶה-וָאן, ניגן בסוּאוֹנָה כל חייו — בחתונות, בלוויות ובחגים תמיד הוא הוביל. כשהלהקה התפרקה והצעירים עזבו לעבוד בעיר ולא היה מי שילמד, גם בנו של לְיֵה, שפתח עסק בעיר, כבר לא נגע בסוּאוֹנָה. נכדו לְיוֹ שְׂיָאו-מָאן לומד באקדמיה למוזיקה בעיר; בחופשת הקיץ חזר לכפר, ונשיפה אחת של סבא הדליקה בו געגוע. כשראה שאין מי שיבוא לנגן בלהקת סוּאוֹנָה בחתונה בכפר, התמלא כעס. חברת אמרגנים רצתה להחתים את לְיֵה על הופעות ארוזות וממותגות — והוא סירב בתוקף. שְׂיָאו-מָאן גייס את צעירי הכפר והקים להקת סוּאוֹנָה חדשה, כדי להספיק עד יריד המקדש של חמישה-עשר בחודש השמיני ולנגן יחד עם הלהקה הוותיקה את היצירה השלמה "מאה ציפורים משתחוות לעוף החול".