כולם חשבו שהגופה החרוכה בחדר המתים היא בעלי, מרקו. אבל אני ידעתי טוב יותר. האיש שהעמיד פני בוכה מאחורי היה מרקו; הגופה הייתה של תאומו, פביאן. בחיי הקודמים, חשיפת השקר שלו שלחה אותי למוסד פסיכיאטרי, בעוד ילדיי קפאו למוות. כשנולדתי מחדש בדיוק ביום שבו הייתי צריכה לזהות את הגופה, שיחקתי את המשחק. חתמתי על תעודת הפטירה וירשתי באופן חוקי את כל האימפריה שלו. כדי להגן על ילדיי, צעדתי ישירות לשטחו של יריבו הקטלני ביותר—הדון דומיניק חסר הרחמים—והגשתי לו הצעה שהוא לא יכול היה לסרב לה...