אהבת אורק

בריאן ולוגאן היו תאומי זאב-אדם שאני ובת דודתי איזבלה הצלנו מסחר החיות במחתרת. באותם ימים עמדנו שם שתינו ובהינו בגורי הזאבים הקטנים והמלוכלכים, ובלי שהיינו צריכות לומר הרבה, כל אחת מאיתנו החליטה לאמץ אחד. אני לקחתי את בריאן. איזבלה לקחה את לוגאן. שלוש עשרה שנים חלפו ביעף. כל אותו זמן האמנתי שגם אם בריאן לא מחבב אותי, הוא לפחות ירגיש הכרת תודה שהצלתי את חייו. האשליה הזו התנפצה ביום שבו במקרה שמעתי אותו מדבר עם זאב-אדם אחר. מישהו שאל: "אמה כל כך טובה אליך. למה אתה תמיד כל כך קר אליה?" בריאן פלט צחוק קצר ומזלזל. "מי ביקש ממנה להיות טובה אליי?" "יש לך חיים טובים ואתה אפילו לא מבין את זה." "טובים? אז כנראה שאני צריך להודות לאמה כמו שצריך. אם היא לא הייתה לוקחת אותי ראשונה, אני הייתי זה שהיה עם איזבלה עכשיו." קול נוסף הצטרף: "נו, הגיוני. לעומת איזבלה, הקפטנית של המעודדות, אמה היא פשוט... לא משהו מיוחד." כאב עמום התפשט לי בחזה. באותו רגע, כל רגש שהחזקתי כלפי בריאן במשך השנים נעלם בשקט.