בן שישים, צ'ן שואיה, נאלץ במהלך מסיבת יום הולדת למסור את כרטיס הפנסיה שלו לבנו ולכלתו, שהבטיחו לדאוג לו אך למעשה חמדו את פיצויי הפינוי של ביתו הישן ואת חלקו ברווחי הקואופרטיב. לאחר שעבר לגור בבית הבן, סבל הקשיש מיחס מחפיר וגילה כי בנו השקיע בפזיזות וצבר חובות עצומים, ובכוונתו לכסות את הגירעון באמצעות נכסי האב. צ'ן שואיה שמר על גבולות רכושו, ובתמיכת בתו הבהיר לעצמו את האמת וסירב לסחיטה רגשית. לאחר המשבר התפכחו הבן והכלה, פרעו את חובותיהם ביושר ומילאו את חובתם לדאוג לאב, והמשפחה למדה סוף סוף שקרבה אמיתית נמדדת באחריות ובנאמנות.