סרפינה שמעה את בעלה זומם להחליף את תינוקם בילדה של המאהבת שלו. הוא יגדל את בת המאהבת כשומרת הנבואה. את ילדה של סרפינה עצמה ימחצו לאפס. היא חייכה, לא אמרה דבר, והחליפה את התינוקות בחזרה. שמונה עשרה שנים מאוחר יותר, היא עמדה בצל וצפתה בבעלה מכה את בתו שלו עד זוב דם. היא צפתה בו משליך אותה לבור צפענים. היא צפתה במאהבתו צורבת את פני הנערה בצלקת נצחית. הם מעולם לא ידעו שהילדה שלהם. כל האכזריות שיועדה לילדה של סרפינה—הם שפכו על שלהם. ביום ההתעוררות, סרפינה נתנה לאויביה כל מה שרצו—עד שחשפה את האמת מול כל הממלכה. בתם ה"נבחרת" מעולם לא הייתה שלהם. והנערה שהם השמידו נשאה את דמם.