הנער שאהבתי היה מותקף בבית הספר. ספגתי אין-ספור מכות ונשאתי כאב אין-סופי כדי להגן עליו. אפילו התכוננתי לעבור איתו לבית ספר אחר. אבל יום אחד שמעתי אותו פתאום אומר: "היא כל הזמן מסתובבת סביבי. זה כל כך מעצבן." בחור אחר השיב: "אם נמאס לך ממנה, למה שלא פשוט תגיד לה? למה להעמיד פנים שמתעללים בך? היא לא נראית כמו מישהי שתמשיך להטריד אותך." "לילי נעשית עצבנית בכל פעם שהיא רואה אותי. היא מרגישה בטוחה רק כשאני מחזיק לה את היד. אני עושה את כל זה בשביל לילי. אייבי רק צריכה לסבול עוד קצת. היא תתגבר על זה." אז זה היה זה. הכול היה בשביל התלמידה החדשה ממשפחה ענייה. הכאב שלי לא היה שווה כלום. אבל הוא לא ידע שאני היורשת היחידה של משפחת וינצ'סטר. הסתובבתי וחייגתי. "אמא, איזה בית ספר יוקרתי הזכרת קודם? אני הולכת לבד."