לשמוע את החבר שלי שוכב עם אישה אחרת

נשארתי תקועה מתחת לחלון שלהם והקשבתי לכל הסצנה. "ורונה הייתה עושה את זה בשבילך?" אנחה נמוכה רעדה מהאיש בקומה למעלה. הוא אחז בסנטרה, קולו איום חרישי. "טליה, אם תתני לורונה לגלות על זה, אני נשבע שתתחרטי על זה." טליה רק צחקה וקטעה אותו בנשיקה. "אם זה יגיע לזה, לא יהיה לי אכפת." מבעד לחלון המואר, הצללים שלהם הסתבכו והתפתלו. טליה הייתה זו שהובילה את האחרים להציק לי בחטיבת הביניים. ביליתי שנים בכניסה ויציאה מחדרי רופאים, על תרופות ומחוצה להן. אותן שלוש שנים היו הנקודה הנמוכה ביותר בחיי. היא הפילה אותי בפח בשקר, כך שנאלצתי לעבור בית ספר. ובכל זאת מעולם לא נמלטתי ממנה לתמיד. "ורונה בייקר, יש לך שם כל כך יפה. באמת חשבתי על עתיד איתך." בתיכון, זה היה ברנן, בן השולחן שלי, שהוציא אותי מהחושך ההוא. הוא תמיד הופיע בדיוק כשהייתי על סף שבירה. ועכשיו, הילדה שחשבתי שלעולם לא אצטרך לראות שוב הייתה במיטה עם החבר שלי. עמדתי שם רועדת, ידיי קפוצות כל כך חזק שהציפורניים שלי קרעו את עור כפיי. "את זו שהציקה לורונה בתיכון, נכון?" "מוטב שתתנהגי יפה באוניברסיטה." "אם ורונה אי פעם תספר לי שהנחת עליה יד, אני אראה לך איך זה באמת מרגיש להיות מטרה." קפאתי. אז ברנן ידע. הוא ידע בדיוק מי הייתה טליה, ובכל זאת שכב איתה. אוויר הלילה היה קפוא, הרוח חתכה ישר דרכי. למעלה, הקולות לא פסקו. עמדתי שם על האדמה הקפואה, חלל כואב במקום שבו היה פעם ליבי.