צִ'ינְגְלָאן טְייֵנְהֶנְג

סופת רוח מתקרבת להרים לפני הזמן, והטבעת החיצונית של טְייֵנְהֶנְג מאבדת את האיזון. שֶׁן יֵן וסוּ טָאנְג מלווים את תיבת צִ'ינְגְהֶנְג אל פסגת טְייֵנְהֶנְג, ובדרך, בגלל רמזים לא ברורים, הם טועים בהבנת מוֹ צֶ'נְג. לנוכח הגשר השבור והליבה הלא יציבה, השלושה מניחים בצד את הדעות הקדומות, מתחלקים בתפקידים ומשתפים פעולה: הם מכיילים את הטבעת החיצונית, מחזירים את ליבת צִ'ינְגְהֶנְג למקומה וסוגרים את טבעת הנעילה בראש הפסגה. בסופו של דבר עוצמת הרוח שבה להיות מתונה, ושביל ההר שב לאיתנו. בעקבות המסע הזה שֶׁן יֵן מבין שאין להסיק מסקנות נחפזות, וסוּ טָאנְג לומדת להתקדם בביטחה. הכוח האמיתי אינו בהתרברבות או בפזיזות, אלא בשיקול דעת קר, באמון הדדי, באחריות אמיתית — ובהפיכת התיקון שלפנינו לשמירה ארוכת טווח.