"הייתי נסיך ערובה מממלכה מובסת. בתו של הדוכס ריסקה את עצמות ידי, הרטיבה אותי במים קרח, שיסתה בי כלבים, וצרבה את בשר כתפי במגהץ סימון. היא רצתה להפשיט את עורי ולפרוש אותו על מיטת נישואיה. אך היא לא ידעה שלנסיך ולי היה קשר של תחושה. כל פצע שסבלתי עבר כל מרחק והופיע על גופו. בשדה הקרב בגבול, חבורות פרצו על גב ידו, חורי דם נפתחו בשוקו, וסימן חרוך נצרב בכתפו. הוא נטש את דגל מפקד האויב והוביל את פרשיו השחורים חזרה לטירה, כשהוא מצמיד את חרבו לגרונה של ארוסתו. אפילו במותה, היא מעולם לא הבינה. היא רצתה להפשיט את עורי, אך הבושה שנצרבה על כתפי בערה דרך עצמותיו של האיש שאהבה ביותר."