הסוד של הלבנה השקטה

לפני שיצאתי למלחמות הפורעים, חברתי הטובה סלנה הכריחה אותי לזכור אזהרה אחת: אם אי פעם אחזור הביתה ואראה אותה אוכלת שקדים, האישה ההיא היא לא היא. שלושה חודשים לאחר מכן, חזרתי ללהקת ירח הדם ומצאתי את הלבנה מחייכת ליד שולחן הארוחה, לועסת את המאכל היחיד שהיה אמור להרוג אותה. אותו פנים. אותו ריח. אותם זיכרונות. היא אפילו קראה לי בשם החיבה מילדותנו. אבל סלנה מעולם לא נתנה אזהרות שווא. אם האישה שלפניי היא לא היא, אז איפה הלבנה האמיתית שלי?