לין שיאופנג נושא את אפרו של סבו מטייוואן ליבשת, בחיפוש אחר כפר נאנפו שקשה למצוא על המפה. הוא איבד את זיכרונו ואינו זוכר את מוצאו, אך הוא ממשיך להחזיק בחוזקה בצרור השחור המכיל את האפר — להביא את סבו הביתה הוא שליחות החקוקה בדמו ובעצמותיו. במהלך המסע הוא נקלע ללא מעט תקלות משעשעות, המשקפות את פערי התפיסה שנוצרו מהניתוק הארוך בין שני צדי המצר. אך במהלך שהותו עמו הוא מגלה בהדרגה: שמות כלי השחמט נשמעים דומים, טעם הבשר המבושל מוכר, ומלפפון מרה מיובש משמש לשטיפת כלים. חיי היומיום הפשוטים מספרים ששני צדי המצר הם למעשה משפחה אחת הקשורה בקשרי דם.