גאולתו האחרונה של אדון הערפדים

בנשף האירוסין, הסיר האדון האפל דריוס את הרעלה מעל פניי, ועיניו מלאו גועל. "האישה שרציתי לשאת מתה. ואת עדיין בחיים." הוא כיסה את עיניי, אסר עליי לדבר, אסר עליי להרים ראש. באותו לילה בכיתי את כל דמעות חיי הקודמים. כשלבשתי צורה חדשה, חזרתי ליום שבו טעה וחשב אחרת לזו שהצילה אותו. אחותי אליס התחזתה לי וקיבלה את חוזה הנישואין שלו במקומי. הפעם, כרעתי ברך לפני הדוכסית ראשונה. "אנא, גברתי, סדרי גם את נישואיי בהקדם האפשרי." לימים נישאתי לאדון הכפור הצפוני, איש שיצא לו שם באכזריותו הקרה. ביום חתונתי, דריוס פרץ בדרכו אל כרכרת הכלה שלי.