בגיל חמש עשרה הוא נשר מבית הספר והסתגר בבית במשך חמש שנים, ואז התקבל לאוניברסיטה בכוחות עצמו. השתקפותו במראה — גוף שמנמן ומגושם — גרמה לו לבושה עמוקה עד שלא העז להיראות בציבור. "אני הולך להתחיל מחדש!" הוא החל להתאמן, הסתפר קצר, ונשבע לפתוח דף חדש. לפני תחילת הלימודים, במסיבת מחזור, כפות ידיו היו ספוגות זיעה מרוב מתח. במקביל, נערה חמודה עם כובע ברט בחדר השירותים פתחה צעצוע ורוד שזה עתה קנתה, וחייכה אליו: "מותק שלי, חיכית לי הרבה זמן, נכון... אני בטוחה שאמצא מישהו לשחק איתי." כשהוא אזר אומץ וניגש לברך אותה, היא פתאום התקרבה, הצביעה על פניו האדומות ואמרה: "למה הפנים שלך אדומות?" טקס הבגרות בקמפוס — מרגע זה הוא מתחיל באמת.