בוקר מבעד לערפל עונה 2

רוח התקופה נשבה על קירות הבוץ וחבלי הכביסה, אבל חוקי הבית נשברו קודם. "היא אחותה של אשתי" — ברגע שהמשפט הזה נאמר, האוויר כבר קיבל טעם אחר. המציאות האכזרית דחקה אנשים לפינה, והייאוש הפך את המוסר לזול. בעיניה של האחות היה היסוס, וגם ויתור שמטפס לאט לפני השטח; בשתיקתו של הגיס הסתתרה מחשבה להשתלט עוד. "אושרו של איש עם שתי נשים" מעולם לא היה ברכה — הוא רק לחץ את שתי האחיות אל תוך אותה רשת של תשוקה. בפרק הזה, הגבול בין ויתור עצמי לבין התמסרות יזומה נמחק לאט לאט על ידי המציאות. אחרי שהערפל מתפזר, נשארת רק שקיעה עירומה יותר.