ברגע שלין יו נכנס לשערי מכון הספורט ג'י-יינג, הוא נתקל בגו יה, סטודנט שנה גבוהה שגורר מזוודה ולובש מכנסי ספורט קצרים. השניים משובצים לאותו חדר במעונות. כשגו יה חוזר מאימון, הוא תמיד מחליף בגדים כשגופו ספוג זיעה, וקווי השרירים שלו בולטים ללא מחסה בחלל הצר; בהתחלה לין יו מעז רק לנעוץ את מבטו בספרי הלימוד, אבל לבו מפסיד שוב ושוב בקרב. בלילה הוא מתחבא במקלחת המשותפת כדי להירגע, אך שומע מבעד לקיר אנחות מדוכאות. למחרת במגרש, כשגו יה מושיט לו מגבת וקצות אצבעותיהם נוגעים, האדמומיות על פניו של לין יו אינה דועכת. מבעד לחלון הקטן בדלת החדר מופיע לפרקים צל של אדם שלישי. זיעה, אנחות ומרחק שהולך ומאבד שליטה דוחפים את השניים, שאמורים היו רק להיות שותפים לחדר, צעד אחר צעד אל תוך לילה שממנו אין דרך חזרה.