האור הירוק נדלק, ועל החול נותר רק קול נשימות. 456 ו-218 מחבקים זה את זה בחוזקה תחת העץ היבש — לא כדי לעבור את המשחק, אלא כדי להמר יחד על הפחד והתשוקה תחת מבטה של הבובה הענקית. האימוניות הירוקות נקרעות, המספרים עדיין מוצמדים לחזה, אבל הגוף כבר נכנע ראשון. מנשיקה תחת העץ, לשזירה בחול; מנגיעות ביישניות, לנשימות כבדות, עד לאיחוד עירום לגמרי. הכלל של אור אדום, אור ירוק עדיין קיים, אבל הם, בסדקי הכללים, משכתבים את "לשרוד" ל"עכשיו אנחנו רוצים זה את זה". בעומק שדה החיטה, 199 פושט את המדים, צופה מרחוק — וגם נסחף פנימה. הנשימות של שלושתם, החצץ והשיבולים