ביום שהגעתי לבקש את ידה, החמות אמרה ישר שהיא רוצה מאתיים אלף יואן מוהר, והוסיפה: "אם אתה רוצה לשאת את שיאו־שיאו שלנו, אתה צריך דירה במרכז שנגחאי." כלפי חוץ הסכמתי, אבל בלילה כששכבתי במיטה לא הצלחתי להירדם. בראשי עמדו כל הזמן הפנים המטופחות היטב של החמות, והחזה שלה שנשאר זקוף כשדיברה. בלי לשים לב נרדמתי. בחלום החמות ישבה עליי בשמלה סינית מסורתית, פתחה בעצמה את הכפתורים והגישה לפה שלי את צמד השדיים הכבדים והגדולים שלה. בזמן שהיא סובבה את המותניים והתיישבה, היא אמרה בקול מפתה וקר כאחד: "רוצה לשאת את שיאו־שיאו? קודם תדאג היטב לחמות שלך..." בחלום הצמדתי אותה מתחתיי ודפקתי אותה בחוזקה, הגוף הבוגר וההדוק שלה אחז בי חזק, והיא גנחה וזעקה וביקשה שאכנס עמוק יותר. בדיוק כשהרגשתי הכי טוב, התעוררתי בפתאומיות — מתחת לשמיכה הכול היה דביק. הסתכלתי על עצמי אחרי שפלטתי, ובאוזניים עדיין הדהדו אנחותיה של החמות. בליבי ידעתי בבירור: מהלילה הזה והלאה, זה כבר לא רק עניין של מוהר.