להיפגש כבר הוא מזל עילאי

בשנת ג'ינגקאנג השנייה נפלה עיר בירת ביאנג'ינג. ביום פריצת חילות ג'ין לעיר, נפגשו ז'או צ'נגאן מבני משפחת הקיסר לבית ז'או והמשרתת בארמון שן צ'ינגחה בחיבוק אחרון בתוך דם ואש. הוא הבטיח לה חיים נוספים, אך היא רק אמרה: "להיפגש כבר הוא מזל עילאי." באותו לילה מת ז'או צ'נגאן בידי הצבא המשתחרר, ועד נשימתו האחרונה קרא בשמה. שן צ'ינגחה נלקחה בשבי צפונה, ובמשך עשרים ושבע שנים של חרפה והמתנה ארוכה שמרה אמונים להבטחה שלא זכתה למענה. היא חיכתה מנעוריה עד לשיבתה, מחומות הארמון עד לשממת הספר, ותמיד האמינה שהוא יקים מחדש את הממלכה ויבוא לקחת אותה. עד לרגע חייה האחרון עוד הביטה דרומה ושאלה בלחש: "צ'נגאן... עוד לא בא?" זהו סיפור על תקופת כאוס, על המתנה ועל ייאוש. יש שמתו באותו לילה, ויש שחיכו כל חייהם לפגישה שלא תגיע לעולם. החיים אינם אלא שלושים אלף יום, להיפגש כבר הוא מזל עילאי.